top of page

חזון

אנחנו בונים, בונים ובונים. שכונות, מגדלים, כבישים, עוד ועוד ועוד. ישראל תכפיל את עצמה בעשרים השנים הבאות.

 

אבל איך אנחנו בונים?

ומה אנחנו בונים?

 

כיום אנחנו בונים בישראל סביבה מנוכרת, עוינת לבני אדם, תוצר של מחשבות שמתמקדות באספקטים הנדסיים, תנועתיים (של רכב פרטי) ובטבלאות אקסל. אין אדם בתמונה ואין רחוב, אלא בעיקר כבישים, חניות, יחידות דיור ואזורי תעשייה מנותקים.

 

האם במאה ה-21 ב'מדינת ההייטק' וכן בעולם של איכות חיים וטכנולוגיה, אנחנו לא מסוגלים לבנות שכונה אחת, רחוב אחד, שאנחנו אוהבים? מקומות שנשב בהם בכיף בבית קפה או שנצטלם בהם לחתונה? שגם נוכל לגור בהם, לבלות, לקנות ולעבוד בהם, וגם לשלוח את ילדנו לגן ולבית ספר?

 

האם כל כך קשה לתכנן סביבה כזו?

האם אנו מעדיפים תכנון שמפריד דבר אחד ממשנהו ומייצר אזורים חד גוניים - אזורים שרק גרים בהם; אזורים שרק עובדים בהם; אזורים שרק קונים בהם וכן הלאה?

האם ניתן לומר שכל האנשים מעדיפים לנסוע שעתיים ביום ברכב פרטי ואחר כך להתלונן על כך שלא נותר להם זמן בחיים?

האם אנשים מעדיפים להתמודד עם השמנת יתר ובעיות בריאותיות במכוני כושר כתוצאה מחוסר תזוזה, ישיבה מרובה בעבודה ואחר כך ברכב, ותוך כדי כך לכעוס על כל ה"אחרים" בדרך בכביש על כך שכולם רק מפריעים להם להגיע ליעד?

 

האם יתכן שלפני אלפיים שנה בנו ערים מוצלחות יותר מאלו שבונים כיום?

האם יתכן שנתכנן בצורה 'מסודרת' את ההפרדה של תחומי חיינו, ובכך נגרום לעצמנו חיי אומללות בכל הקשור לסביבתנו הבנויה?

 

המיזם 'אדם ורחוב' מאמין, שלא רק שיש אפשרות תכנון אחרת, אלא שהיא כבר קיימת. לא צריך להמציא שום דבר חדש, לא צריך רעיון גאוני וחדשני ולא אפליקציה חכמה, ואף לא רכב אוטונומי וכדומה.

 

מה שצריך זה לחזור לתכנון איכותי, אנושי, מקצועי ומשתף. תכנון המבוסס על מסורת – כלומר,  על תכנון מוצלח שעבד בעבר ועובד היום. צריך בתהליך התכנון לחבר בין כל המקצועות החיוניים של התכנון סביב חזון משותף, כזה שכולם יכולים לתרום לו ולא רק גורם מקצועי אחד המביא את המבט הצר שלו. סך הכל כולנו רוצים סביבה איכותית ואנושית, לא?

​

קולו ומבטו של הציבור בתהליך התכנון הוא יקר ערך ולא גורם מפריע שיש להשתיק או למרוח. המתכנן האיכותי והאנושי יודע שהציבור הוא המומחה המקומי ובלעדיו לא ניתן להגיע לתכנון רגיש, רלוונטי ומחובר לרחוב/שכונה/ישוב/עיירה.

​

למען תכנון מסורתי מתחדש, למען שכונות שמעודדות הליכה, עירוב שימושים, שיתוף ציבור אמתי (לא 'עדכון ציבור' אחרי מעשה). למען תכנון שמבחין באחריות בין טבע, כפר, עיירה, עיר, עיר הומה  ולא עושה תערובת סתמית אחת של "מגדל בפארק(ינג)" בכל מקום.

​

תכנון 'עירוני' טוב, לא מתנגד לתכנון כפרים ועיירות, אלא אומר שיש קונספט לפיו יש להבין כיצד מתכננים כל אחד מהם.

​

מקורות מומלצים עבור תכנון עירוני אחראי ואנושי

​

​

bottom of page